ww.neverest.co.il
 


כיצד אני מדרג/ת את זרימת המידע בין המחלקות בארגון שלי?
[תוצאות]


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> מאמרים מקצועיים

נושאים:

 מצויינות- הזכות למצויינות
  1. האם 'הזכות למצויינות' היא אכן זכות?
  2. מצויינות? לא מה שחשבתם...
  3. האמירה שהפילה אותי... סיפור אמיתי
ניהול ותרבות ארגונית-
  1. 3D IntraNetworking: תקשורת תלת מימדית בארגונים
  2. ​כל הקסם - מנהיגות, רגשות המונהגים וביצועיהם - מחקר - חלק א, מתוך The Marker Cafe http://cafe.themarker.com/post/780048/
  3. חלק ב http://cafe.themarker.com/post/780064/
     
חשיבה יצירתית בחינוך-
  1. מאמר אודות סקר 'חשיבה יצירתית' בקרב מורים באיחוד האירופאי, בעקבות שנת 2009, שהוכרזה כשנת החדשנות והיצירתיות.http://ftp.jrc.es/EURdoc/JRC55645_Creativity%20Survey%20Brochure.pdf
  2. מאמר אודות בית ספר William Smith High School ששינה גישה, אימץ כלים מתוך החשיבה היצירתית והעלה את תפוקות בית הספר בעשרות אחוזים. http://www.robertfritz.com/index.php?content=writingnr&news_id=146
  3. מדדי מבחן טורנס- לאיתור יכולות בחשיבה יצירתית http://www.ststesting.com/ngifted.html
  4. מאמר בשם The Creativity Crisis אודות התדרדרות החשיבה היצירתית בארה"ב והמגמות בנושאhttp://www.thedailybeast.com/newsweek/2010/07/10/the-creativity-crisis.html
  5. הד"ר-סר קן רובינסון הוא יועץ בעל שם עולמי לפיתוח יצירתיות וחדשנות בחינוך ובעסקים. בהרצאותיו ב   TED  שנצפו על ידי יותר מ 70 מליון איש בעולם, שואל קן רובינסון מדוע איננו מצליחים להפיק את המיטב מהתלמידים? האם זה משום שאנו מלמדים את הילדים להיות עובדים טובים ויצרניים וכתוצאה מכך מדחיקים את החשיבה היצירתית שלהם? הוא טוען כי הגיע הזמן לשינוי פרדיגמת החינוך בבתי הספר ברחבי העולם!
    בהרצאותיו סר קן רובינסון מאתגר את הדרך בה אנו מחנכים את ילדינו בבית הספר ומדבר בשיבחה של הלמידה היצירתית המטפחת את השוני בין הילדים ואת היצירתיות הטבועה בכל אחד מהם.
    http://www.ted.com/talks/lang/en/ken_robinson_says_schools_kill_creativity.html
    http://www.ted.com/talks/lang/en/sir_ken_robinson_bring_on_the_revolution.html
    http://www.ted.com/talks/ken_robinson_changing_education_paradigms.html

 

_______________________________________________________________________________________

 

האם 'הזכות למצויינות' הנה אכן זכות?!
ורד עצמון NeveRest
 
תוכנית חדשה ומבטיחה בוחנת את ההבדלים בין 'הצטיינות' ל'מצויינות'
והאם מערכת החינוך אכן מאפשרת לכלל הילדים לחוות 'מצויינות'
בתהליך הלימודי?!
מהן ההשלכות והאם ניתן להגיע להישגים בדרך אחרת?

רבים מאתנו "סובלים" מדימוי עצמי נמוך ששורשיו נעוצים עוד בבית הספר היסודי.
מסתבר שאת המורה למתמטיקה, רובנו זוכרים: המצליחים- לטובה, ואלו שהצליחו פחות- לא תמיד לטובה. למה דווקא את המורה למתמטיקה?
היות ושפה ומתמטיקה הנם מקצועות הליבה במערכת החינוך שלנו. "לא ייצא ממך כלום!" נאמר לא פעם לילדים שלא הצליחו במקצועות הליבה, או שסבלו מקשיי לימוד שונים.
הצלחה בכדורגל, למשל, שלא לוותה בהצלחה בחשבון ושפה, מיתגה את הכדורגלן כ"כשלון" וככזה, 
הוא לא זכה ללגיטימציה להצלחותיו.
בנוסף, חוסר הצלחות או היותנו "ממוצעים" בתחומי הליבה, מיצבו את תפיסתנו העצמית לגבי יכולותינו: "להשיג יותר" נתפס לפעמים כבלתי אפשרי או לכל הפחות קשה ביותר.
רבים "סוחבים" איתם תחושות אלו לכל חייהם.
 
נתוני משרד החינוך מצביעים על כ- 3% המוגדרים כמחוננים ועל כ 5%-15% כמצטיינים המשתתפים בתוכניות "מצויינות" למיניהן.
כלומר עד 95% מהילדים נתפסים כממוצעים בלבד וככאלו לא יזכו להתייחסות מיוחדת ובוודאי שלא לתעודות הצטיינות.
 

האם אנו מעריכים את הצורך של הילדים בהכרה בהישגיהם יתר על המידה?
אולי זה לא כל כך חשוב להם?
בסקר שנערך בקרב 293 ילדים בגילאי ג'-ה' נשאלה השאלה 'האם היית רוצה לקבל תעודה מצויינות בבית הספר?" 91% מהילדים ענו "כן!".
כלומר הרצון להגיע למקום זה כמו גם הרצון לקבל הכרה בו- חשובים להם ביותר.
כאמור, לצערנו לרובם אין סיכוי להגיע לשם ובהתאמה, גם הצורך הנרחב ביותר- 91% לא יקבל מענה!
 

"למידה משמעותית"
מהסקר עולה גם כי תפיסת התהליך הלימודי בכתה עדיין מסורתי ביותר: התלמידים בטוחים כי היחידה שממנה ניתן ללמוד בכתה היא המורה. לשאלה ששאלנו בתחילת השנה: "האם יש לי מה ללמוד מתלמידים אחרים בכתה?" השיבו 51% מהילדים, הרוב, כי יש להם מעט מאוד מה ללמוד מחבריהם בכתה ורק 29% דרגו בשלושת המקומות הראשונים את ההיצע והנכונות ללמוד מחבריהם.
בשנה בה עולה השיח ומוצבים יעדים ל'למידה משמעותית' שבהגדרתה מגייסת מגוון אינטליגנציות, יכולות ושותפים לתהליך הלמידה להפיכתו למשמעותי ובעל השלכות ארוכות טווח, תשובה זו מקבלת ממד נוסף ואקוטי לתהליך הלמידה.
האם העמיתים שלי תורמים לי לתהליך הלמידה או שמא נתפסים כמפריעים לי?!
אם אני מראש תופס אותם ככאלו שאין לי מה ללמוד מהם, איני רואה ערך מוסף ללמידה קבוצתית ומכאן לירידה ישירה בגיוס שיתוף הפעולה שלי לעבודת צוות כמו גם הערכה הדדית הפותחת תקשורת מקדמת לכל תהליך בינאישי ובו גם למידה משותפת.
 

האם זהו מעגל קסמים?
בואו נסכם עד כאן: הילדים רוצים הכרה בהצלחותיהם, יחד עם זאת, הילדים לא תופסים את חבריהם ככאלו שניתן ללמוד מהם, תשובה המשליכה גם על תפיסתם העצמית.
 
האם חוסר הערכה לסביבה נובע מחוסר הערכה עצמית שמקרין על חוסר יכולת אישית שגורר חוסר הערכה מהסביבה וחוזר חלילה?
 
נבחן את השגרה בכתה המסורתית: הילד יושב שעות רבות בכתה ולומד. לימודיו מתמקדים בעיקר במקצועות הליבה בהם שפה וחשבון. במידה והוא "זכה" במתנת הפרעת הקשב והריכוז (קש"ר) יהיו הישגיו נמוכים יותר. הישגים נמוכים משפיעים במקרים רבים על תפיסה עצמית וחוזר חלילה.
כ- 40% מהילדים מאובחנים כבעלי קש"ר.
ילד אשר התמודד, בדרך כלל בקושי רב ובהשקעה עצומה עם מגבלותיו, והצליח להשיג הישגים נאים, לרוב עדיין לא יגיע לדרגת 'מצטיין' ולכן לא יזכה לקבל תעודת הצטיינות ומיצובו בכתה ובבית הספר לא יהיה ככזה.
זאת למרות שהדלתא שהשיג גדולה מכל ילד אחר בכתתו, אך עדיין יש ילדים שציונם טוב משלו. ה"בעיה" הנה שברוב המקומות המיצוב מתייחס רק לציון הסופי.
 
וכך, הילד שהשקיע יותר מכולם, התאמץ מאוד וגם התקדם- יזכה במקרה הטוב להערכה אישית מהמורה שלו, אך לציון המיוחל, המהווה מדד להצטיינות, למיצוב ותנאי לקבלה לתוכניות יוקרתיות בבית הספר – הוא לא יגיע.
 
הילד נמדד בבית הספר ביחס לאחרים, כלומר על 'הצטיינות' שהיא תמיד השוואתית.
הילד לא נמדד על הדרך האדירה שעשה ביחס לנקודת הפתיחה שלו, ביחס לעצמו, היא אינו נמדד על המצויינות האישית שלו אלא תמיד ביחס לאחרים.
גם תעודות 'הצטיינות חברתית' המיוחסת לתחום "רך" יותר, מתייחסת לזה שהיה טוב יותר מהאחרים, שוב השוואתית ולא באופן אישי.
 
ההשלכות, במגוון תחומים, הנן עצומות: תפיסה עצמית, בטחון עצמי, מיצוב כתתי, מיצוב בית ספרי, מיצוב משפחתי.
השותפים הנם: הילד עצמו, המורה, בית הספר, ולא פחות חשובים- ההורים והמשפחה.
כולם נמצאים ומשחקים תפקידים מוגדרים מראש בתוך המערכת הסוגדת לציונים ורצוי- לטובים יותר מהאחרים, להצטיינות.
גם ההורים המודעים ביותר משתתפים במשחק ומנטרים את הציונים של ילדם בהתאם לכללים שחלו גם עליהם כשהם היו במקום ילדם.
 
שלא נתבלבל- הצטיינות והחתירה אליה חשוב ביותר במיוחד בחברה הישגית כשלנו. אין לזלזל בה ולטעמי בחלט יש לחנך אליה.
יחד עם זאת, אסור לנו לשכוח ולו לרגע אחד כי מרכיב חשוב ביותר ביכולת להצטיין הנו המצויינות.
חתירה מתמדת למצויינות הנה אבן יסוד להצטיינות.
 

כמה שאלות חשובות לפנינו:
אם מספר הילדים הזוכים להגיע לדרגת הצטיינות כה נמוך, כיצד יחווה הרוב הצלחות על מנת להמשיך ולהתקדם ולא להתייאש בדרך?
ומה עם אותם 40% בעלי הפרעת קשב וריכוז שסיכוייהם מראש נמוכים יותר? האם נגזר עליהם לחיות בתחושת כשלון ותסכול לעד?

 
  איור מעגל הקסמים של התודעה
מקור: ליאור מיכלוביץ, מרכז שילובים
תוצאות(4) נמוכות- משפיעות על דימוי עצמי (1)שיורד- המשפיע על 'אמונות ותפיסות' (2) של חוסר מסוגלות וחוסר הצלחה- המשפיעות כל פעולה (3) ירידה במוטיבציה ועשיה מועטה על מנת להצליח- שמורידים יותר את התוצאות (4) שמורידות עוד את הדימוי העצמי (1) וכן הלאה...
 
זהו מעגל הקסמים של התודעה.
 
באחד מטקסי סוף השנה, בעוד ילדים מוזמנים לקדמת הבמה לקבל תעודות הצטיינות, בהם עד שניים מכל כתה בכל קטגוריה, עמדה לידי אחת האימהות ועם דמעות של תסכול ועצב שאלה: "למה?! למה לא כולם מקבלים? הבת שלי כל כך התאמצה השנה, מה, לה לא מגיע?! "
ולאחר מספר שניות הוסיפה: "מה היא בטח מרגישה, מסכנונת שלי, מתכווצת לי הבטן! היא בטח מרגישה לא שווה!"
בין אם היה זה הקטרזיס של האם או התייחסות ישירה רק אל הבת, אנו צריכים להבין את העוצמה האדירה שיש לסיטואציה:
ההרגשה- של הילדה והאם,
ההשלכות- של המצב והמיצוב על הילדה והאם ותפיסת המסוגלות האישית,
ועל התחושות הקשות שאנו סוחבים אתנו במשך שנים ואשר גם ילדינו יצטרכו להתמודד עמם לעוד שנים רבות.
 

האם ניתן לשבור את מעגל הקסמים?
שאלת מיליון הדולר היא האם ניתן לשבור את מעגל הקסמים?
'הזכות למצויינות' טוענת שהתשובה הנה- כן! באופן חד משמעי!
הנחת המוצא הנה כי בכל ילד וילדה יש יכולות נפלאות. אלו הן 'אמונות ותפיסות'(2),
ילד שמאמין שהוא יכול ישקיע מאמצים להצלחה: פעולה (3) אם השקיע מאמצים והתקדם, כך גם התוצאות (4) יהיו טובות יותר, עובדה שתשפיע על הדימוי העצמי שלו (1) לטובה וחוזר חלילה, אך הפעם בתחום אחר-דימוי עצמי טוב (1) משפיע על אמונה ותפיסה עצמית (2) ביכולת להצליח בתחומים אחרים, למשל הלימודיים. חתירה לשם- פעולה (3) תוביל להצלחה (2) ומכאן לדימוי עצמי טוב יותר וחוזר חלילה.
זוהי דרך ברורה להצלחה!
 

 מה החידוש?
החידוש הנו בפעילות בתחום שאינו אקדמי והכרה בהצלחותיה במסגרת בית הספר.
איך זה עובד? הילד עובר תהליך המבחין בין הצטיינות למצויינות וממצב את המצויינות האישית כדבר נכסף. בנוסף, בהנחיית המורה, הוא מכיר בעוצמות הטמונות בו, ובוחר מטרה אישית להשגה עד סוף השנה.
במהלך השנה, עובד הילד עם 'יומן התקדמות אישית' בו הוא מתעד את התקדמותו ברמה שבועית, עם סיכום חודשי בסיוע המורה המלווה, התומכת והדוחפת להשגת ההצלחה המיוחלת.
 

האם זה מספיק לילדים?
במסגרת הסקר, אמרו 72% מהילדים כי הם רוצים שיכירו אותם טוב יותר בכתה.
אם נצרף לכך את תפיסתם כי 53% דרגו את 'יש לי מה ללמוד מילדים אחרים בכתה' בשלושת המקומות הנמוכים, ברור  לנו כי משהו צריך לקרות כאן היות וקיים דיסוננס בין הרצון שיכירו אותי טוב יותר לרצון ללמוד מאחרים על מנת להכירם טוב יותר.
 
לשם כך נבנה נדבך נוסף בתוכנית והוא: 'למידת עמיתים'.
 

למידת עמיתים מהי?
ילד שהתפתח בתחום בו הציב לעצמו מטרה, יהפוך ל'מומחה תחום תוכן' ברגע שיכולותיו ייחשפו לכתה. הילד בוחר חלק מתחום התוכן אותו ירצה ללמד את כתתו, הוא מציג את הנושא ומלמד את חבריו את תחום מומחיותו.
לאחר מכן, זוכה הילד לקבל משוב עמיתים ומשוב מהמורה על העשייה שהציג.
את נושא המשוב לומדים הילדים באופן ייחודי על מנת להעביר משוב ממוקד, בונה ומאפשר בכתתם.
 
הדגשים הנם שהכל אפשרי, כל נושא מכבד את מי שבחר בו בין אם זה אוסף ג'וקים או בניית טיל לחלל. ברגע שהאפשרויות נפתחות, המגוון מתרחב, הלגיטימציה לכל ילד להאיר את נקודת החוזק שלו קיימת והאושר גדול.
גם המשוב המאפשר מחזק את האפשרויות, את ההצלחות ולא מאפשר קטילות אלא כולו בדגש מינוף ופרגון.
 

מה אומרים הילדים?
·         "אני הכי אהבתי את ההתקדמות שלי בכל יום בתחום שאני אוהבת, ואהבתי שאני מצליחה בהכל ולא "מפשלת" ושכל פעם עשיתי צעד     לחלום שלי"
·         "בהתחלה לא הבנתי איך אני יצליח לעשות דבר כזה ובסוף זה קרה. הצלחתי ואפילו מאוד ואמרו לי המון מחמאות...וזה ממש הרגיש לי טוב ששמו לב!"
·         "נהניתי ללמד ילדים, נהניתי להראות את התחום שבו אני הכי טוב כי מחאו לי כפיים".
·         "הכי אהבתי ב'זכות למצויינות' את היכולת שלנו להציב לנו מטרה ולבצע אותה, ככה אנחנו יכולים ליהנות יותר!"
·         "אהבתי שאפשר להראות לילדים אחרים במה אני טוב. נמנעתי מדברים שלא ידעתי ולימדו אותי לעשות..."
·         "אני אהבתי בתוכנית שכל מה שאתה עושה השבוע אתה כותב ואתה מתקדם דרך המצויינות שלך!"
·         "נהניתי שלימדתי ילדים בגלל שלא ידעו שיש להם את היכולת"
·         "אני הכי אהבתי כך שלמדתי מילדים אחרים דברים שלא ידעתי עליהם כמו התחביבים שלהם".
·         "אני הכי אהבתי את הפעילות שעשיתי בכיתה... וגם האמונה בעצמי ותחושת בטחון שהנה עשיתי את זה! לימדתי את כל הכיתה את תכונות המצויינות שלי!"
·         "אהבתי שכל אחד יכול להביע את הכישרון שלו בדרכו"
·         אהבתי שאני יכול להראות לחבריי במה אני עוסק כי יכולתי להרגיש שגם אני יכול ללמד"
·         "בזכות שהיינו ביחד ונהנינו ושכיבדו אותי והמורה שלי גאה בי".
·         "סוף סוף הרגשתי שמקשיבים לי ושואלים אותי סוף סוף שאלות רציניות וסוף סוף מרגישים שאני לא סתם ילדה מוזרה עם בעיה. בכתה הם לעגו לי ועכשיו אחרי המצויינות הכירו אותי ומבינים אותי יותר טוב".
·         "למדנו לקבל את השני כמו שהוא. לוותר אחד לשני ולתת יותר עזרה אם לא מצליחים לנסות שוב...וגם למדנו המון אחד מהשני...למדתי הרבה על ילדים שפחות מדברים איתי והיה כיף".
·         "אני הכי אהבתי את כך שלמדתי מילדים אחרים דברים שלא ידעתי עליהם כמו התחביבים שלהם".
·         "הכי אהבתי בתוכנית 'הזכות למצויינות' זה שהיא גרמה לי להתאמן הרבה יותר ממה שהתאמנתי לפני התוכנית".
·         "שכל אחד תורם קצת מהידע שלו ומעשיר את כולם וככה יוצא שכל אחד לומד המון".
·         "הכי אהבתי את היכולת שללנו להציב לנו מטרה ולבצע אותה, ככה אנחנו יכולים ליהנות יותר!"
·         "אני אהבתי בתוכנית זאת שאפשר ללמוד מאחרים וללמוד דברים חדשים והכי שהחברים והכתה מפרגנים על המצויינות שלך".
·         "מההרגשה שאני חייב ורוצה בעיקר להתמיד ולהצליח".
·         "אהבתי שהייתי יכול ללמוד עוד דברים בכל מיני תחביבים ושהצבתי מטרה והצלחתי לעמוד בה".
·         "למשל ילד שפחות מקובל בכיתה שהוא הציג לפני הכתה כולם כיבדו אותו ומחאו לו כפיים ואפילו הוא משחק לפעמים עם המקובלים".
·         "נהניתי להראות את הדברים שאני טוב בהם בכתה וסוף סוף הייתי טוב במשהו!... שכל אחד נותן מהמצויינות שבו".
 

מה אומרות המורות?
·         "תלמידים רבים בכתתי עשו דרך משמעותית בעקבות התוכנית. כל דרך הלמידה בכתה עברה שינוי מהותי. התלמידים הפכו להיות אקטיביים ובשל כך גבר בהם הרצון ללמוד ולהצליח. האווירה בכתה שבה ילדים יכולים להוביל וללמד ולא רק בתחום הלימודי גרמה לילדים רבים להתפתח ולהעיז לעמוד בפני חבריהם ולהעשיר ואתם" (מחנכת כתה ה')
·         "נוצרו שיתופי פעולה בין תלמידים שקודם לכן לא באו לידי ביטוי. תחושת המסוגלות העצמית עלתה מאוד והיא באה לידי ביטוי בתחום הלימודי והחברתי". (מחנכת כתה ה')
·         "גם תלמידים "חלשים" שלא בלטו עד עכשיו או התביישו להתבלט ולהציג בכתה, למדו לעשות זאת בזכות אווירת הקבלה שנוצרה בכתה. כל תחביב הוא ראוי, כל תחום עניין הוא מקובל וראוי למשוב רציני ומכובד". (מחנכת כתה ג')
·         "מסקנתי החד משמעית מהפעילות השנה היא לעודד, ליזום ולאפשר ואפילו לדחוף תלמידים שקטים וביישנים...כל דבר שהם מרגישים שהם טובים בו שירצו להציג וללמד את ילדי הכתה. נחשפתי לחוזקות של ילדים שלא הכרתי קודם ואני מודה שהשינוי הגדול חל אצלי בעניין זה" (מחנכת כתה ג')
·         "התהליך מלמד את הילדים שניתן להתקדם ולהשתפר מכל נקודת זינוק" (מחנכת כתה ה')
·         "קשייו באו לידי ביטוי בתחומים רבים... ילדים סרבו להיות אתו ולשבת לידו...בסיום ההדגמה כל הילדים מחאו כפיים והחמיאו, על פניו הופיע חיוך ועיניו זהרו. בסיום הפעילות אמר לי..."זה היה היום הכי מאושר שלי בבית הספר...!"". (מחנכת ה')
·         "לכל ילד יש מצויינות הוא טוב בה. אם תלמיד לא 7וב בלימודים הוא יצליח בחיים בתחום שהוא אוהב. זה הרבה יותר חשוב. הלוואי וגם אני הייתי הולכת אחר האהבות שלי בחיים. יש לי הרבה מה ללמוד". (מחנכת ד')
·         "תלמיד שלראשונה זכה לשבחים מחבריו על תחום מוזיקלי שעד כה לא בא לידי ביטוי. מה שראו חבריו היה את חוסר הביטחון שבו ואת תחושת הנחיתות שהראה. ברגע שיכול היה לעמוד מול כולם, לנגן ולקבל משוב אוהד הוא זכה להיות שווה בין שווים. הוא כבר לא היה נחות מאחרים". (מחנכת ה')
·         "עצם העניין שלא מדדו את התלמידים מי טוב יותר באותו סרגל מדידה כמו שהיה נהוג עד כה, אפשר לילדים רבים לפרוח ולהרגיש בעלי ערך עצמי. ניכר כי ילדים רבים אוהבים יותר להגיע לבית הספר. בין התלמידים
 
נוצרו חברויות שונות ואחרות שלפעמים הפתיעו גם אותי. עצם זה שאין תחרות וכולם טובים ובעלי חוזקות נתן תחושה מאוד נעימה של מסוגלות אישית". (מחנכת ה')
·         "גם אני כמו התלמידים מאוד נהניתי מהפעלת התוכנית. היא הפכה להיות אורח חיים בכתה ולא "תוכנית" שצריך לבצע כי כך נאמר. שיתוף הפעולה בין התלמידים, שיפור האקלים החברתי והעלאת ההישגים הלימודיים כתוצאה מכך שכל תלמיד הרגיש שווה ערך לחבריו ובעל יכולת גרמו לי לתחושה של "וואו". לא זכורה לי שנה שבה כל כך נהניתי ללמד". (מחנכת ה')
 
 
והסטטיסטיקות?
השינויים שחלו בילדים מרשימים ביותר גם מספרית
א. רצון שיכירו אותם טוב יותר:
בתחילת השנה 72% מהילדים רצו שיכירו אותם טוב יותר.
בסיום השנה 86% מהילדים טענו כי מכירים אותם טוב יותר.
התוצאות עלו על ציפיות הילדים!
 
ב. למידה מאחרים:
  בתחילת השנה 47% מהילדים דרגו גבוה את 'יש לי מה ללמוד מילדים אחרים בכתה'
  בסיום השנה 71% מהילדים דרגו גבוה את 'יש לי מה ללמוד מילדים אחרים בכתה'
הפער מעיד על עליה של 51% בשינוי תפיסת הילדים את חבריהם כבעלי מטען ראוי עבורם ללמוד ממנו. פער מרשים ביותר המעיד על עבודת עומק שנעשתה בכתות.
 
ג. הנאה מלמידת העמיתים:
  91% מהילדים העידו על הנאתם מלמידת העמיתים.
הילדים נחשפו למגוון יכולות, תחומי ידע, יכולות והתנסות אישית שהפכו את הלמידה למהנה ומעניינת. כמו כן ציינו הילדים פעמים רבות את אפקט ההפתעה לו זכו כאשר ילדים אשר לא מוצבו חברתית ו/או לימודית הפגינו שליטה בתחומים שונים והפתיעו את עמיתיהם.
הערך המוסף הנו בכך שזכו לשבירת דפוסים- עצמית וחברתית אליהם. רבים מהם זכו ב"חיים חדשים" בתוך המסגרת הבית ספרית הן בהערכה והן בתפיסה עצמית וסביבתית.
 
ד. רכישת חברים חדשים כתוצאה מהפעילות בכתה:
  66% מהילדים העידו על רכישת חברים חדשים בעקבות הפעילות.
נושא זה ראוי להתייחסות מיוחדת- המורים מקדישים זמן רב לעבודה על הפן החברתי והבן אישי בין הילדים בכתה ללא הצלחות בקנה מידה זה.
אנו מאמינים כי ההצלחה
 
ה. ובשנה הבאה לאן?
  93% מהילדים אמרו כי יציבו לעצמם מטרה מאתגרת יותר בשנה הבאה.
הילדים מצפים להצלחות נוספות וטוענים כי יאתגרו את עצמם. 93% הנו נתון מרשים ביותר.
 
הזכות למצויינות שמה לה כמטרה לאפשר לכל ילד וילדה במערכת החינוך להכיר ולפתח את מצויינותם האישית ולזכות בהכרה מעמיתיהם וממערכת החינוך, ללא קשר להישגיהם הלימודיים.
זכינו לעבוד עם צוות נפלא וההצלחות מדברות בעד עצמן.
 
________________________________________________________________________________________
 
מצויינות?
לא מה שחשבתם...
ורד עצמון
 לאחרונה פגשתי חברה שלמדה איתי בתיכון, שנים שלא התראנו והשיחה קלחה. כשדיברנו על בית הספר התיכון שלנו, אמרה חברתי: "איך קינאתי ב..., היא היתה כל כך מוצלחת בה-כ-ל! לימודית, חברתית, רקדה מקסים, ואני... אני הרגשתי כל כך לא יוצלחית".
"אבל זה ממש לא איך שאני זוכרת אותך!" אמרתי לה, "באמת?!" שאלה, "איך זה יכול להיות?".
 
השיחה שלנו, שנמשכה עוד זמן רב, מאירה שוב את הנושא שרבים מאתנו נושאים עמנו בכאב במשך שנים רבות: המצויינות..., הדרך בה נמדדנו בבתי הספר שלנו וההשלכות ארוכות הטווח שלה על תפיסתנו העצמית ועל חיינו.
המיצוב שלנו נקבע על סמך הצלחותינו הלימודיות: בתוך הכתה על ידי המורים והחברים, וחיי החברה על פי רוב שיקפו את ההצלחות בכתה
[1].
 
מי שהצליח לפרוץ את הגבולות ופעל חברתית בקבוצות מנותקות מחיי בית הספר, גילה לפעמים עולם ומלואו
והעולם גילה אותו. יחד עם זאת, רבים נותרו באותן מסגרות בהן חברי כיתתם היו גם הסביבה החברתית אחר הצהרים וכך לא שברו את מעגל הקסמים במהלך כל לימודיהם.
 
אם נחזור אל חברתי מימי התיכון אשר אני תמיד תפסתי כחכמה ומוצלחת, היא כיום בעלת דוקטורט במדעים, מצליחה מאוד בתחומה, אמא המנהלת קריירה ומשפחה לתפארת ודוחפת את ילדיה להישגים בתחומים שונים וביניהם גם כאלו שאינם אקדמיים.
 
מה קרה שם?
אינטואיטיבית, חברתי, כרבים מאתנו הרוצים שילדינו "לא יסבלו כמונו", דחפה את ילדיה לאסוף מיומנויות שאינן אקדמיות להעצמת בטחונם העצמי. מדוע? כדי שיתחילו מנקודת זינוק אחרת ממנה.
יכולותיה של חברתי לא היו הבעיה, לראייה השגיה המצויינים. יחד עם זאת, היא לא הצליחה לראות זאת.
היה שם שילוב של הישגים, מיצוב, השלכה חברתית ותפיסה עצמית תחת מטריית בית הספר. מדוע אני תפסתי אותה כמוצלחת? כי הכרתי את מגוון יכולותיה מהשעות הרבות בהן בילינו יחד מחוץ לכותלי בית הספר.
 
איפה מתחילה הבעיה?
כאשר בתי הספר ממדרים את מגוון המיומנויות והיכולות של הילדים משערי בית הספר.
כך הילדים, שבכולם מיומנויות נפלאות ויכולות נהדרות, יכולים להביא לבית הספר רק את המיומנויות האקדמיות הנדרשות בו באופן מסורתי.
אם ניקח בחשבון את כ- 40% הילדים המאובחנים כבעלי קשיי למידה אשר מראש יכולתם להראות את הפוטנציאל האקדמי שלהם נמוכה יותר, ואת ההתפלגות הנורמאלית: 5% עם יכולות נמוכות בקצה התחתון, 3% מחוננים בקצה העליון ועד 5% מצטיינים, נותרנו עם כ- 50% ממוצעים ומטה.
 
כך שאם הנחת המוצא שלנו היתה, שהתלמידים ממוצבים על פי הצלחותיהם הלימודיות, התמונה לא אופטימית כלל.
 
האם המצב אבוד?
בתי הספר נמדדים על פי רמת הציונים של תלמידיהם.
 
לשם כך, הם זקוקים לכמה שיותר תלמידים מצטיינים- הצטיינות פירושה להיות טוב יותר מאחרים
[2] והיא תמיד השוואתית.
 
 
כך גם בתי הספר שואפים להצטיינות, להיות טובים יותר מעמיתיהם, על מנת שמיצובם יהיה גבוה יותר.
השאיפה להצטיינות מובנת ואף חשובה ביותר בחברה הישגית.
 
מצויינות
[3], לעומתה, הנה השאיפה להשיג את הטוב ביותר ביחס לעצמי, היא מתייחסת למיצוי יכולות הפרט
ללא השוואה לאחר.
 
כך תלמיד ב5% הגבוהים מצופה להשיג את ההכי טוב מעצמו, אף אם הוא כבר מצטיין ביחס לאחרים
ואילו תלמיד ב 5% התחתונים מצופה גם הוא להשיג את המירב מעצמו ביחס ליכולותיו האישיות.
שניהם, לאחר שיציבו מטרה אישית וישיגו אותה, ייחשבו מצויינים.
ובכך השינוי הגדול.
 
יתרה מכך, מיומנות המצויינות מסייעת לשיפור בהישגים לימודיים כך שתרגולה והכרה בה ייקדמו את התלמידים
אל עבר ההצטיינות
[4].
 
האם זו ביצה ותרנגולת?
האם הצלחה לימודית תוביל לאמונה עצמית שתוביל לדימוי עצמי טוב יותר וחוזר חלילה?
או שמא יש צורך בדימוי ובטחון עצמי חיוביים על מנת להצליח בלימודים?
מורה, שהפעילה את תוכנית 'הזכות למצויינות' בה הושם דגש על מצויינות אישית רב תחומית, לצד לימודים רגילים, העידה: "שיתוף הפעולה בין התלמידים, שיפור האקלים החברתי והעלאת ההישגים הלימודיים כתוצאה מכך שכל תלמיד הרגיש שווה ערך לחבריו ובעל יכולת, גרמו לי לתחושה של "וואו"".
ומורה אחרת אמרה:
"עצם העניין שלא מדדו את התלמידים מי טוב יותר באותו סרגל מדידה כמו שהיה נהוג עד כה, אפשר לילדים רבים לפרוח ולהרגיש בעלי ערך עצמי. ניכר כי ילדים רבים אוהבים יותר להגיע לבית הספר".
המורות מעידות כי ההצלחות הנן פרי התחושה האישית של הילדים בכתה. יתרה מכך, לתחושתם האישית קיימת השפעה משמעותית על האווירה בכתה: בקבלה, באווירה ובהצלחות הלימודיות
[5].
 
איך עושים את זה? ומתי?
את חברתי חוויתי בימי התיכון המשותפים שלנו,
ושנים אחר כך, ליוויתי והכשרתי במהלך שש שנים חונכים ומאמנים לגילאי חטיבה ותיכון שפיתחו עם המשתתפים בתוכנית בינלאומית, את המיומנויות האישיות שלהם.
עם השנים התברר לכל העוסקים במלאכה כי להתחיל בגילאי החטיבה זה מאוחר מדי. נוער שהגיע לתוכנית ונשאל אודות תחביבים ומיומנויות אישיות, שאינן לימודיות, עמד לפעמים פעור פה, ללא תשובה.
הצבת מטרות? יעדים? היו מושגים שלא נתקלו בהם והקושי להתמודד עמם היה גדול.
 
המיקוד היה ברור: יש להתחיל עם ילדי בתי הספר היסודיים. קהל היעד היה כתות ג'-ו' המיומנים בכתיבה, היות ובמסגרת התוכנית הילדים ממלאים 'יומן התפתחות אישי'.
 
המטרה שהוצבה היתה: לאפשר לכל ילד וילדה הזדמנות שווה להכיר במצויינותם האישית, לפתחה, ולזכות בהערכה ממערכת החינוך ומעמיתיהם, ללא קשר להישגיהם הלימודיים.
 
 הנחות המוצא של התוכנית:
1.      בכל ילד וילדה יכולות ומיומנויות הניתנות לפיתוח למצויינות אישית.
2.      כל ילד וילדה זכאים להכרה בהצלחותיהם האישיות, ללא קשר להצלחתם הלימודית.
3.      הצלחה אישית והכרה חברתית בה, תעלה את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי של הילדים.
4.      לימוד עמיתים והתפתחות בסיועם, תוביל לתחושת שייכות חברתית ותפתח מיומנויות תקשורת בין אישית.
5.      פיתוח והכרה במצויינות אישית תוביל למצויינות ואף הצטיינות בתחומים נוספים במערכת החינוך.
 
את התוכנית מפעילות המחנכות, בעלות ההשפעה המשמעותית ביותר על הילדים, לאחר השתלמות מעמיקה.
הן משוחחות עם הילדים על מיומנויות שאינן עולות בבית הספר, הילדים מציבים מטרות אישיות עליהן יעבדו מחוץ לשעות בית הספר לבד או בקבוצות עניין בתחומם, כגון: עיצוב אופנה, כדורסל, כדורגל, סקטבורד, אופניים, אפייה, בישול, ציור, אוריגמי ועוד.
 
הילדים שהציבו בשלב זה מטרה לשנה זו, ויעדים להשגתה, ממלאים יומן התקדמות אישי ברמה שבועית כאשר בסיום כל חודש המורה יושבת עמם באופן אישי או בקבוצות קטנות ובוחנת יחד אתם את ההתקדמות, ההצלחות, הקשיים ודרך ההתקדמות.
 
הילדים לומדים לתת ולקבל משוב מקדם.
 
לאחר זמן מה, הילדים שהתקדמו מלמדים את עמיתיהם נושא קטן מתוך תחום המומחיות שלהם.
העמיתים לומדים, חווים, מתנסים ומעניקים משוב מקדם למומחה/ית תחום התוכן.
 
מה אומרים על כך הילדים?
·         "סוף סוף הרגשתי שמקשיבים לי ושואלים אותי סוף סוף שאלות רציניות וסוף סוף מרגישים שאני לא סתם ילדה מוזרה עם בעיה. בכתה             הם לעגו לי ועכשיו אחרי המצויינות הכירו אותי ומבינים אותי יותר טוב".
·         "נהניתי להראות את הדברים שאני טוב בהם בכתה וסוף סוף הייתי טוב במשהו!".
·         "אהבתי שהייתי יכול ללמוד עוד דברים בכל מיני תחביבים ושהצבתי מטרה והצלחתי לעמוד בה".
·         "אני אהבתי בתוכנית זאת שאפשר ללמוד מאחרים וללמוד דברים חדשים והכי שהחברים והכתה מפרגנים על המצויינות שלך".
·         "הכי אהבתי את היכולת שלנו להציב לנו מטרה ולבצע אותה, ככה אנחנו יכולים ליהנות יותר!"
·         "למדנו לקבל את השני כמו שהוא. לוותר אחד לשני ולתת יותר עזרה אם לא מצליחים לנסות שוב...וגם למדנו המון אחד    
            מהשני...למדתי הרבה על ילדים שפחות מדברים איתי והיה כיף".
·         "בזכות שהיינו ביחד ונהנינו ושכיבדו אותי והמורה שלי גאה בי".
לקריאה נוספת הכנסו אל:
http://www.neverest.co.il/hazchut-lemetzuyanut.html
 
הילדים הדגישו: הצלחה, הנאה, הכירו אותי טוב יותר, "סוף סוף הייתי טוב במשהו!"
והרי זוהי התחושה שאמורה להיות הבסיסית ביותר- לחוש טוב במשהו... לכאורה, זכות בסיסית, אך לרבים מאתנו ולרבים מילדינו הי אינה חלק מהזכויות הבסיסיות כלל.
 
לכן, נקראת התוכנית 'הזכות למצויינות', על מנת להעניק לכל ילד וילדה את הזכות הבסיסית להרגיש טוב עם עצמם, ללא השוואה לאף אחד אחר וכבסיס להצלחות עתידיות נפלאות יותר.
 
מרבית התוכניות בארץ נקראות 'תוכניות מצויינות', אך בפועל, הן מכוונות למצטיינים בלבד: 5-15% בלבד משתתפים בהם.  ומכאן הטעות בהבנת ותפיסת המושג. אז כפי שאמרנו- 'מצויינות- לא מה שחשבתם'.
 
 
והיא כאמור, זכות בסיסית שלא בהכרח מתקיימת.
 
להפעלת התוכנית בבית הספר שלכם או של ילדכם, צרו קשר עם ורד עצמון מ NeveRest מפעילת תוכנית 'הזכות למצויינות'.
 
אתר:
http://www.neverest.co.il/hazchut-lemetzuyanut.html
קליפ אודות התוכנית: https://www.youtube.com/watch?v=k_b8_Z2oDWI


[1] Self-Esteem and Academic Performance of 4th Graders in two Elementary Schools in Kingston and St. Andrew, Jamaica. Asian Journal of Business Management 4(1): 36-57, 2012
[2] ד"ר חפצי זוהר, שולמית רחמל, 'מצויינות והצטיינות', מתוך אאוריקה- אוניברסיטת תל אביב
http://www.matar.ac.il/eureka/newspaper28/docs/04.pdf
[3] ד"ר חפצי זוהר, שולמית רחמל, 'מצויינות והצטיינות', מתוך אאוריקה- אוניברסיטת תל אביב
http://www.matar.ac.il/eureka/newspaper28/docs/04.pdf
[4] Self-Esteem and Academic Performance of 4th Graders in two Elementary Schools in Kingston and St. Andrew, Jamaica. Asian Journal of Business Management 4(1): 36-57, 2012
[5] לקריאה נוספת של עדויות המורות, הכנסו אל: http://www.neverest.co.il/hazchut-lemetzuyanut.html
_________________________________________________________________________________________________
 
חברה שלי, שחיה בארה"ב, סיפרה לי את הסיפור הבא:
"הגענו לסיור הכרות בבית הספר החדש של בתי ופגשנו את המורה למוסיקה.
'הוא משהו מיוחד' אמרו לנו, רק שלא ידענו עד כמה...
לאחר שסיפר לנו על בית הספר אמר: 
'כדאי שתשלחו אותה למקהלה, היא בטוח תהנה!'. 
מה?! הוא הרי לא מכיר אותה ואת יכולותיה המוסיקליות, אמרנו לעצמנו,
ושאלנו בעדינות:
'האם גם מי שאין לו ניסיון מוסיקלי יוכל להשתתף במקהלה?'
התשובה של המורה הדהימה אותנו:

'אם היא לא הייתה טובה בחשבון, היית מעלה בדעתך לשאול אותי
אם היא יכולה להיכנס לשיעורי חשבון?!'

 
כמובן שרשמנו אותה למקהלה. היא לא פאוורוטי, אך היא נהנית ומתקדמת."
 
כך סיימה חברתי ואני, הייתי פשוט בשוק!
זה הרי כל כך נכון, כל כך פשוט, וכל כך ברור עד שזה כואב. 
למה כואב? כי התפיסה של 'המורה המיוחד' צריכה להיות בסיס. צריכה להיות הלחם והמים של משרד החינוך.
צריכה להיות טבועה בכל איש/אשת חינוך. מורה מקצועי/ת או מחנך/ת. 
השמים הם הגבול! והבסיס? המצויינות האישית, היכולות האישיות והחתירה האישית להצלחה ולא משנה מה נקודת המוצא שלך. 
ועוד דבר "קטן": האחריות של המורה להוביל את הילדה אל האוורסט שלה.        
גם אם היא אינה פאוורוטי, היא יכולה- בוודאות: ליהנות, להתקדם ולהגיע להישגים הטובים ביותר-
שלה! בלי השוואה, בלי תחרות. למידה לשם למידה.
"אני לא יודעת איך, הוסיפה חברתי, אבל בסיום השנה, המקהלה הזו, המורכבת מערב רב של ילדים, נשמעה פשוט נהדר! הרמונית להפליא!"
ככה זה כשיש מי שמאמין, מטפח, מאפשר ומקדם. בלי קשר להצטיינות, אלא באמצעות המצויינות האישית של כל אחת ואחד. 


 
________________________________________________________________________________________________

מאמר אודות 3D IntraNetworking:

3D IntraNetworking©
ורד עצמון

כמה פעמים שמעתם לאחרונה את המושג 'Networking'?
נדמה שאנו שומעים או משתמשים בו כמעט בכל שיחה: ממליצים לנו לעשות 'Networking'-בין חברים, 'Networking' בין עמיתים למקצוע בארגונים אחרים, 'Networking' למציאת עבודה, או 'Networking' להכרת השוק וההזדמנויות שבו.
להשתתף ברשתות חברתיות שהן סוג של 'Networking': בשביל הכיף, בשביל העסק, בשביל למצוא קשרים, לאתר הזדמנויות, להביע את עצמנו ולאפשר לאחרים להיחשף לתכנים פרטיים שלנו.
בכל שיחה כמעט, עולה המושג, שעד לא מזמן אף אחד מאתנו לא היה חשוף לו- ועתה הפך למטבע לשון. כולנו ברשת אחת גדולה.
וכפי שאנחנו יודעים, אכן יש ל 'Networking' יתרונות רבים: חשיפה לידע ומידע שלא הכרנו, חשיפה לאנשים שיכולים לקדם את האינטרסים שלנו, אפשרויות בלתי נדלות לפיתוח אישי שלנו, הזדמנות לספק את יצר הסקרנות שלנו, והכול בהישג ידנו. אם רק נפעיל את הכישורים הנכונים לפיתוח שלל ההזדמנויות הללו.
ובעידן כל כך מתוקשר ומחובר, מפתיע למדי שדווקא בארגון בו אנו עובדים אנחנו לא כל כך מתוקשרים.
איך זה בא לידי ביטוי?
בכל ארגון אנשים יצירתיים עם רעיונות ייחודיים למינוף עסקי, לפיתוח הצוות או המחלקה ולהגדלת המכירות או השירות שניתן על ידיהם. הם מעלים את הרעיונות, חלקם אף מצליחים להניע תהליכים ולהוציא אותם מהכוח אל הפועל וכך משודרגים מערכים וממונופות תוצאות.
באופן מפתיע, הידע, הרעיונות ואף הביצוע המוצלח, שלעיתים מקבלים פרסום בתוך או מחוץ לארגון-לא משוכפלים. הידע אודות הרעיון או הפרויקט המוצלחים נשארים במסגרת הצוותית ואינם מפורסמים. כך מתבזבזת אנרגיה ומשאבים רבים שהושקעו בהרמת הרעיון או הפרויקט.
ההפסד ברמת הארגון עצום: הן במשאבים כספיים, הן בידע פנים ארגוני שלא נוצל ולכן אבד, והן באנרגיה הפנים ארגונית. ה"אנרגיה" הפנים ארגונית  שהייתה בתהליכי מינוף נעצרה במקום להמשיך את התנופה קדימה ולהגיע להישגים משופרים ואיכותיים יותר.
כאן בא לידי ביטוי רעיון הIntraNetworking.
מקור השם IntraNetworking הנו במושג אינטראנט- רשת האינטרנט הפנים ארגונית והמושג 'Networking' המתייחס לקשרים בינאישיים.
למעשה חיברנו את מושג התקשורת הממוחשבת הפנים ארגונית למיומנויות שנתפסות כ'חוץ ארגוניות'- לרשת חברתית. כך קבלנו את ה IntraNetworking היא רשת חברתית פנים ארגונית שמטרתה: מינוף הארגון- כאשר השורה התחתונה הנה תפוקות עסקיות.
 
האמצעים להשגת השורה התחתונה, כידוע, רבים ומגוונים כאשר הגורם האנושי והאינטראקציה הבינאישית הנם חלק בלתי נפרד מהצלחת המשימה.
בעבודתי כיועצת ארגונית, נחשפתי פעמים רבות לפעילויות של מחלקות, חטיבות או צוותים שפעלו באופן יוצא מן הכלל להצלחות נפלאות. יחד עם זאת, ההצלחות שהם מאוד מתגאים בהן נשארות נחלתם הפרטית. אין שיתוף בחשיבה שהובילה להצלחה, אין שיתוף בדרכים להצלחה ואין שיתוף בביצועים.
למה?
מתוקף התחרות בין היחידות השונות, מתוקף האגו שמתגלה כשחקן מרכזי, מתוקף חשבונות פתוחים שנאספו ותפחו עם השנים או מתפיסה ארגונית תמוהה שממדרת את המחלקות השונות מסיבותיה היא. סיבה נוספת היא המרוץ התמידי אחר הצבת יעדים, השגתם, ומיד מרוץ ליעד הבא.
כל אלו מובילים,כפי שציינו, להפסדים אדירים של הארגון.
נראה כי עם השנים, הלחצים וחיי היום יום השוטפים של הארגון, שכחנו מספר דברים: הרי כולנו למדנו את התיאוריה של וילפרדו פארטו שאנו חווים את יישומה בכל יום. את תפיסת ה 20:80 שהגה פארטו, כלכלן וסוציולוג בן המאה התשע עשרה, תפיסה הממשיכה להוכיח עצמה.
פארטו ציין כי מקורם של 80% מתוצרינו הנם ב20% ממעשינו. פארטו העלה את חשיבות התכנון המקדים, שיאפשר לנו להתמקד ב20% המשמעותיים ביותר על מנת להפיק את 80% התוצרים שלנו.
למרות היכרותנו עם התפיסה, למרות שרבים מהמנהלים משתמשים בה באופן שוטף בניהול העובדים שלהם, למרות שכולנו מודעים למשמעותה ולהשפעת האחוזים הללו על החיינו הארגוניים ואף האישיים, נראה כי הריצה אחר ההישגים באופן יומיומי משכיחה מאתנו לפעמים את חשיבות התכנון המוקדם בתוך הארגון שלנו.
ומה צריך להיות בתכנון מושכל של ארגון הרוצה לאגם משאבים על מנת להצליח יותר?
1.      אינטרסים משותפים ברורים לכל מרכיבי הארגון.
2.      חיבור בינאישי איכותי.
3.      תוכנית עבודה תוך ארגונית שוטפת להטמעה ותחזוק לאורך זמן.
1. שלב ראשון- אינטרסים משותפים הברורים לכל מרכיבי הארגון.
לכאורה, משפט זה טרוויאלי לגמרי. הרי כולנו רוצים בהצלחת הארגון. יחד עם זאת, אנו נחשפים פעמים רבות לתהליכים המחבלים בעבודת מחלקות אם במזיד או בשוגג על ידי מחלקה אחרת בארגון.
למשל, בארגון בו מחלקת הייצור צריכה להיענות לצרכי השיווק והמכירות. רצון אנשי המכירות הנו לספק את דרישות לקוחותיהם על הצד הטוב ביותר. דרישת הלקוחות לא בהכרח תעלה בקנה אחד עם יכולת האספקה של מחלקת הייצור: בקצב או באיכות הרצויים. התוצאה הנה אספקת סחורה בלוחות זמנים שונים, באיכות או בכמות שאינה מספקת.
אנשי המכירות הסופגים את תלונות הלקוחות, באים בטענות אל הייצור, שהשתדל בכל מאודו לספק את הסחורה אך לא הצליח באופן מספק. הייצור כועס על אנשי המכירות והם עליו וכך נוצר משבר אמון וחוסר שיתוף פעולה שיעלה לארגון בכסף ובאנרגיה רבים. עתה ובעתיד.
האם הייצור והמכירות רוצים בהצלחת הארגון? בוודאי! אך בפועל, הקשיים שבדרך והפנקסנות שנפתחת ומתמלאת בחשבונות ארוכים מעידה אחרת. וכך נפגעת גם הצלחת הארגון.
לדוגמה זו מצטרפות דוגמאות רבות שאני בטוחה שאתם מכירים היטב מהארגון שלכם: בין התפעול והייצור, התפעול והמכירות, משאבי אנוש והמחלקות השונות, שירות לקוחות מול המכירות והטכני וכדומה.
דווקא בארגונים שעברו את שלב ההקמה והם חיים את היומיום הארגוני מספר שנים לא מבוטל, דווקא בהם, שדור המייסדים כבר התחלף בחלקו- שם, יש צורך ברענון ובבחינת האינטרסים המשותפים על מנת שכל הארגון יהיה מחובר אליהם באופן הטוב ביותר. על מנת שהדחיפה קדימה תהייה בכיוון אחד באופן עוצמתי ולא לכל הכיוונים באופן המבזבז את אנרגיות הארגון החשובות כל כך.
2. חיבור בינאישי איכותי
כפי שאנחנו נרתעים משיתופי פעולה עם מי שאיננו אוהבים, כך אנו שמחים לשיתופי פעולה עם מי שנעים לנו לשהות בחברתו או בחברתה.
אחד הבסיסים להצלחת ה IntraNetworking היא ההיכרות על בסיס בינאישי בין הנפשות הפועלות. מעבר להיכרות בסיסית במקום העבודה. היכרות מעמיקה, המאפשרת לעוצמות האישיות של השותפים לעשייה להיחשף, כמו גם היכרות עם רבדים נוספים שאינם חלק משגרת העבודה בארגון, כל אלו יוצרים חיבור בינאישי איכותי המאפשר יצירת קשרים ממנפים לכלל הארגון.
כאשר אנו מכירים מִשהו על בסיס אישי עמוק ואנו נאלצים לאכזב אותו, אנו חשים "לא נעים". התחושה הזו גורמת לנו להתאמץ יותר על מנת לא לאכזב את אותו מכר או מכרה.
מכיוון שכולנו מכירים את ההרגשה, מומלץ למובילי הארגון לאתר את הגורמים המוטיבציוניים מראש, ואם יש צורך לבנות אותם: באמצעות חוויות משותפות, באמצעות אינטראקציה אינטנסיבית אשר יוצרת יחסים בינאישיים איכותיים אשר יספקו בסיס לפעילות משותפת ולמוטיבציה לפעול "מעל ומעבר" על מנת לקדם אינטרסים ארגוניים באמצעות האינטרסים האישיים.
אם נסכם עד כאן- יש לנו אינטרסים משותפים לכלל הארגון ויש לנו אינטרסים אישיים של בעלי העניין בארגון. העוצמה הגדולה תבוא לידי ביטוי כאשר ניצור את החיבור בין השניים. לשם כך נגייס את תפיסת היסוד המשולשת מתייחסת ל win3 כלומר, לשלושה מימדים בארגון שצריכים לעבוד יחדיו בשביל להשיג את ההצלחה ההדדית:
הארגון, המחלקה שלי, המחלקות האחרות.
ברגע שהבנתי כי ההצלחה שלי היא תלוית ההצלחה שלהם שמובילה ביחד להצלחת הארגון, או ההפך- הצלחת הארגון הנה פונקציה של הצלחה שלי ושל הצלחת האחרים או הצלחת האחרים תלויה בהצלחתי ובהצלחת הארגון וחוזר חלילה.
עד כה הכרנו את תפיסת ה win-win, הארגון- הלקוחות, הארגון- אני וכן הלאה. התפיסה התלת ממדית הנה בסיס הIntraNetworking היא מתייחסת לרב ממדיות כבסיס לפעולה.
לכן נקרא לה 3D IntraNetworking: שלושת המימדים על פי ה win3 ההופכים את ההתייחסות לארגון לרב ממדית, כראוי לפעילותו.
בהתאם, כערך בסיסי ה win3הנו בסיס לפעולה ולהצלחת הארגון ככלל.
לכן, מתוך תפיסת יסוד זו, ישקיע הארגון משאבים בהעצמת ההתנסות התלת ממדית. הwin כחלק בלתי נפרד ממהותו ומבסיסי הצלחתו של הארגון.
3. תוכנית עבודה תוך ארגונית שוטפת להטמעה ותחזוק לאורך זמן.
במטרה להטמיע ולתחזק את שיתופי הפעולה לאורך זמן, יש לבנות תוכנית עבודה ארוכת טווח באמצעותה יווצרו הרגלי עבודה קבועים לזרימת מידע, לשיתוף במידע, לבחינת הצלחות, לשכפול הצלחות ולמידע חשוב אודות הימנעות מכישלונות.
חשיבות שלב זה הנה קריטית. אחת הטעויות הגורפות הנה כי לאחר בניית שני החלקים הראשונים, שיתוף הפעולה יעבוד מכוח האינרציה. אך כמו כל מערכת יחסים, יש לעבוד גם על מערכות היחסים הללו, שלא היו טריוויאליות עד שעמלנו ליצור אותן. וכמו כל מערכת יחסים יש להמשיך לבנותה ולתחזקה באופן שוטף גם אם פחות תדיר לאחר תקופה ראשונית של הבנייה. "חסכון" במשאבים בחלק זה, עלול לגרום לבזבוז כל המשאבים שהושקעו עד כאן היות ומה שלא מתוחזק מתמוסס- כך מפסידים יותר מההשקעה המינימאלית בתחזוק.
לסיכום,
ארגון השואף לאוורסט שלו, מאמץ לעצמו את התפיסה המתקדמת בתלת מימד:
3D IntraNetworking, המשלבת את הרשת הפנים ארגונית בשדרוג המיומנויות התקשורתיות והחברתיות ביצירת ערבות הדדית, מתוך תפיסת win3, כך מתגבר הארגון על אחת מהרעות החולות הכה רווחות לצערנו: היא בעיית ניהול הידע הפנים ארגוני.
כמו כן, ארגון הבוחר לאמץ לעצמו את הערך התלת מימדי win3 זוכה לעוצמה אדירה הנובעת מאיגום משאבים ומאכפתיות- הנדירה בארגונים תחרותיים.
להפיכת הארגון שלך ל-3D לארגון תלת מימדי באמצעות IntraNetworhing צור/י קשר עוד היום.
 
לייבסיטי - בניית אתרים